היסטוריה

ב.ל.ה. (ביסקסואלים, לסביות, הומואים) דואגת הוקמה בשנת 1994 ע"י קבוצת פעילים בקהילה ההומו-לסבית, טראנס וביסקסואלים (להלן – הקהילה) מתוך צורך ליצור הסברה ממוקדת לקהילה אשר שיעור הנשאים בקרבה גבוה במיוחד.

הקבוצה הוקמה כזרוע בתוך אגודת ההומואים, לסביות, הביסקסואלים והטרנסג'נדרס (להלן – האגודה) אשר שמה לה למטרה להגביר את המודעות לאיידס, למין מוגן וליצירת קהילה תומכת ומקבלת את אנשים אשר חיים עם הנגיף.

בתחילה, הפעילות התמקדה בעיקר בהפקת חומרי הסברה שדיברו לקהילה בגובה העיניים ובשפתה ושמו דגש על היותה של הקהילה קבוצה בעלת סיכון גבוה, בניגוד למסר המקובל שהמחלה היא מחלה של כולם.

ב.ל.ה. דואגת פעלה על בסיס עצמאי, תת ארגון, אשר מדיניות והחלטות התקבלו על סמך השתתפות חברי ב.ל.ה. בהצבעות.

בשנת 2002 הצטרפה ב.ל.ה לוועד למלחמה באיידס על בסיס החלטה של פעילי ב.ל.ה. דואגת לצורך התמקצעות בנושא. בעקבות העזיבה היא חדלה להיות תת ארגון והפכה לפרויקט הסברה לקהילה בתוך הוועד למלחמה באיידס.

פעילי הוועד עבדו מאז ומתמיד בשיתוף פעולה ובהסכם חלוקת עבודה עם פעילי ב.ל.ה. דואגת, לפי חלוקה של פרויקטים, כאשר ב.ל.ה היא זו האחראית לפעילות בתוך הקהילה ואילו הוועד פונה לכלל האוכלוסייה. ב.ל.ה. דואגת מופעלת על ידי מתנדבים מקרב הקהילה העושים עבודת שטח במקומות המפגש של הקהילה על ידי חלוקת קונדומים, חלוקת חומרי הסברה וקיום שיחות עם באי המקום. בין השאר העבודה מתבצעת בחדרי חושך, סאונות, מסיבות וכד'.

הלוגו של ב.ל.ה דואגת הוא למעשה הסמל של המאבק באיידס (הסרט האדום) משולב בצבעי הגאווה.

נקודות ציון חשובות

פרויקט התמיכה הראשון הוקם בסוף 1994. הפרויקט נקרא "קפה פלוס", שהיה למעשה בית קפה שפעל אחת לכמה שבועות ויועד לנשאים, קרוביהם, חברים ובני זוגם. "קפה פלוס" ערך הופעות והרצאות בנושאים משתנים. קפה פלוס פעל לסירוגין במשך 8 שנים במקומות שנים.

בשנת 1995 התקיים ה"וויגסטוק" הראשון שהפך למסורת שנמשכה עד שנת 2002. הוויגסטוק תוכנן כמסיבת התרמה לב.ל.ה. בגן העצמאות והתבסס בעיקר על הופעות דראג. נכחו בו הרבה דראג קווינס ואמנים מהשורה הראשונה.

האירוע הראשון זכה לכינוי "הוויגסטוק הישראלי" ע"י בנות פסיה ע"ש האירוע המקורי בניו יורק שהתקיים במשך 16 שנה בהפקתה והנחייתה של "ליידי באני" האגדית.

הוויגסטוק בתל אביב הוא השני שהתקיים בעולם אחרי הוויגסטוק בניו יורק. להבדיל מהוויגסטוק בניו יורק, הוויגסטוק הישראלי יועד לגיוס כספים עבור המאבק באיידס.

בעקבות הצלחתו המסחררת הוחלט להמשיך במסורת.כל המופיעים לאורך השנים הופיעו בהתנדבות.

בשנת 1997 הוקם מטה מאבק נגד מדיניות משרד האוצר בראשות יעקב נאמן שסרב להכליל את תרופות הקוקטייל בסל הבריאות. ב.ל.ה דואגת הייתה שותפה פעילה במטה.

בשנת 1998 הקימה ב.ל.ה את ה "קו לנשא". הפרויקט פעל כשנתיים. מטרתו של הפרויקט הייתה מתן תמיכה טלפונית ואנונימית לנשאים, בני משפחותיהם, קרוביהם ובני זוגם.

במאי 1998, זמן קצר לאחר זכייתה של דנה אינטרנשיונל באירוויזיון, הופק אירוע הוויגסטוק זו הפעם השלישית אשר הפך מאז הצלחתו לראשונה ב 1995 לציון דרך חשוב מאוד בקהילה בישראל.

האירוע, שהתקיים ביום שישי בצהריים בגן העצמאות בת''א הופסק לפתע על ידי המשטרה בטענה לחילול השבת והפרעה לשכנים. מפיקי הוויגסטוק טענו שהייתה הסכמה מוקדמת עם המשטרה על קיום האירוע במועד זה.

הפסקת האירוע פגעה באירוע ובהכנסותיו בצורה קשה ועוררה זעם רב מצד הקהל המופיעים והמארגנים.

היחסים הטעונים בין הקהילה והמשטרה לאורך שנים היוו רקע לתגובה ספונטאנית חריפה מצד באי האירוע.  במיוחד בלטה ליידי סמנט'ה (סמי ג'אבר), שקראה לקהל לחסום את צומת הרחובות ז'בוטינסקי והירקון ביציאה מגן העצמאות ולהפגין נגד המשטרה.

הקהל נענה לקריאתה וחסם למשך שעתים את הצומת. רבים ממשתתפי האירוע התיישבו על הכביש ולא אפשרו נסיעה של רכבים. נוכחות מוגברת של ניידות משטרה הגיעו לאזור ותנועת הרמזורים בעיר הופסקה.

במהלך ההפגנה נקראו קריאות בגנות מדיניות המשטרה ודגל גאווה הונח על ניידת משטרה. החלו קטטות אלימות.

בסוף ההפגנה נוצרה הסכמה בין השוטרים לבין המפגינים והוחלט שהמפגינים יצעדו לעבר כיכר רבין. ההפגנה עברה דרך רחוב ז'בוטינסקי לרחוב אבן גבירול ואז לכיכר.

במהלך העימותים השתמשו חלק מהשוטרים בכפפות גומי והאירוע המביך הונצח בתקשורת. המפגינים הגיעו לכיכר רבין והצמידו את דגל הגאווה לדגל ישראל. המשטרה הורידה את הדגל.

כל האירוע זכה לכיסוי תקשורתי נרחב והעמיד את המשטרה באור נלעג.

חודש לאחר מכן חל יום הגאווה הבינלאומי. לראשונה התקיים מצעד מכיכר רבין לרחוב אבן גבירול דרך רחוב ז'בוטינסקי והסתיים בגן העצמאות. עד אז לא התקיים מצעד כזה בישראל, רק אירועי הפנינג סגורים. המצעד היה למעשה שיחזור של צעדת המפגינים בוויגסטוק 98.
אירועי הוויגסטוק של שנת 1998 נחשבים למקבילה הישראלית לאירועי סטונוול (STONEWALL) שהתקיימו בניו יורק בשנת 1969. גם שם היו הפגנות נגד המשטרה שהתנכלה לקהילה במקומות הבילוי שלה. גם אירועים אלו הונהגו על ידי דראגקווינס וטרנסג'נדרז.

קמפיינים

1997 - הקמפיין "איידס. בעיה שלנו" המהווה את אבן היסוד מבחינת המוטו ההסברתי של ב.ל.ה. דואגת שמטרתו לגרום לשבירת מחסום ההכחשה בנוגע למספר ההדבקות ההולך וגובר בקהילה.

1998 - בין חומרי ההסברה הרבים שהופקו, הופקה חוברת "יש חיים אחרי איידס" שנכתבה על ידי "מרקיורי ביתא". לימים נחשף "מרקיורי ביתא" בשמו האמיתי.

1999 – שודרג חומר ההסברה של בלה בצורה משמעותית הן מבחינת תכנים והן מבחינת עיצוב אסתטי. ניתן לזקוף זאת לזכותו של צלם האופנה איתן טל אשר צילם את כל חומרי ההסברה של ב.ל.ה. (ועושה זאת עד היום) בהתנדבות, מה שיצר קמפיינים אפקטיביים ומרשימים. בדצמבר 2003 הוענק לאיתן טל אות יקיר הוועד למלחמה באיידס.

קמפיינים אחרונים

בין היתר צילם איתן טל את הקמפיין הפרובוקטיבי של חי בן שושן "עם קונדום, לי זה לא יקרה"(שנת 2003) הקמפיין צונזר על ידי חברת דן בשל הקשר לקהילה. בעקבות זאת התנהל משפט כנגד חברת דן כשבסיכומו הושגה פשרה והקמפיין יצא לפועל תחת הגבלות מסוימות.

2005 – "יש נתונים שאסור להסתיר - כל שבוע נדבקים שלושה הומואים באיידס".  קמפיין משותף ל atrafdating, GoGay, האגודה, עיריית תל אביב והוועד למלחמה באיידס בצילומו של איתן טל. מטרת הקמפיין היא עידוד השימוש בקונדום ולהזהיר מפני הגידול הניכר ביותר במספר ההדבקות החדשות.

2006 - בלה חוזרת - הודעה על חזרה לפעילות שוטפת וגיוס מתנדבים חדשים, בגיבוי כתבות בטיים-אאוט וnrg.