HIV בשלבים מתקדמים של המחלה עלול בפני עצמו ליצור בעיות נפשיות, למרות שאופן זה של היווצרותן נדיר כיום. נפוצות יותר הן תחושות של מצוקה רגשית גדולה המתלווה לאירועי חיים קשים והפרעות נפשיות קליניות כגון דיכאון וחרדה. כמו כן, טיפולים תרופתיים מסוימים נגד HIV עלולים אף הם ליצור הפרעות פסיכולוגיות כאלו ואחרות.

שטיון (דמנציה)

מוערך כי לפני שהחל השימוש הנרחב בטיפולים נגד HIV, שבעה אחוזים מן החולים באיידס פתחו שטיון (דמנציה). מאניה נצפתה גם היא בקרב הסובלים מ-HIV מתקדם. כיום, נדיר ביותר שאדם הנוטל תרופות נוגדות HIV יסבול מאיזו מן ההפרעות הללו כתוצאה ישירה מהיותו HIV+.

תסמיני השטיון כוללים:

• קשיי חשיבה או הבנה כגון שכחה תכופה, אבדן זיכרון, אבדן ריכוז ובלבול.
• שינויי התנהגותיים הכוללים איבוד עניין, תחושות של הסתגרות והתנהגות ילדותית.
• בעיות בתנועה וקואורדינציה, איבוד שווי משקל או כוח בגפיים.

גורמים רבים אחרים עשויים להיות הבסיס להופעת התסמינים הללו, בהם דיכאון וזיהומים. לכן, אם הנכם סובלים מהם, חשוב מאוד שתבקרו אצל הרופא שלכם ותגלו מה המקור להם.

נראה כי תרופות מסוימות נגד HIV מספקות הגנה בפני פיתוח שטיון. הראשונה בהם, שהוכרה גם כמטפלת במצבי שטיון הייתה AZT (Zidovudine, Retrovir). לאחרונה, d4T (Stavudine, Zerit) ו-Abacavir (Ziagen) נמצאו גם הן כמגינות מפני שטיון וכאמצעי מניעה בפניו. קיים גם מחקר לפיו תערובת הכוללת Efavirenz (Stocrin) עשויה להיות יעילה באופן דומה. בישראל AZT נכלל בתרופה הנפוצה, combivir ואילו השימוש ב zerit פחות נפוץ בשל תופעות הלוואי.

הסיבה בגינה רק חלק מן התרופות הקיימות היום נגד HIV פועלות נגד שטיון היא ההפרדה בין הדם לבין המוח ועמוד השדרה, המבוצעת על ידי מחיצת הדם-מוח, המאפשרת רק למולקולות קטנות במיוחד לחדור למערכת העצבים המרכזית. השפעותיהן של AZT, d4T, Abacavir
ו-Efavirenz (Stocrin) מיוחסות ליכולתן לחדור את מחיצת הדם-מוח, להגיע לרמות יעילות ולהלחם ב-HIV במוח. חוקרים מסוימים גורסים כי כל משטר נוגד HIV המשפר באופן משמעותי את המערכת החיסונית אמור גם להשפיע לטובה על שטיון, מאחר ותאים חיסוניים יודעים לחדור את מחיצת הדם-מוח.

הפרעות פסיכולוגיות כתופעת לואי של שימוש בתרופות

ידוע כי התרופה נוגדת ה-HIV Efavirenz (stocrin) עלולה ליצור הפרעות פסיכולוגיות. אנשים רבים מתקשים לישון בעקבות השימוש בה, יש המדווחים על שינה רדופת חלומות מציאותיים או סיוטים. אחרים מדווחים על התפרצותו של דיכאון ללא סיבה אחרת נראית לעין.

דיכאון

אירועים מסוימים, כמו קבלת תשובה חיובית ל-HIV, אבל, סיום קשר, טרדות כלכליות, בעיות במקום העבודה, או ההתמודדות עם תופעות הלוואי של טיפולים עלולים לגרום לתחושות של עצב עמוק או מצוקה רגשית, אשר מקשות על תפקודו היומיומי של הפרט.

תמיכה מבני משפחה או חברים עשויה להיות חשובה במיוחד בתקופות כאלו, כמו גם סיוע מקצועי, פנייה לקווי סיוע או ייעוץ. לצערנו, מעטות מרפאות ה HIV בהן ניתן למצוא צוותי בריאות הנפש, אך בוועד למלחמה באיידס ניתן לקבל ייעוץ פסיכולוגי בתשלום סמלי. אנשים מסוימים מדווחים על שימוש בטיפולים משלימים כגון דיקור סיני, המקלים מעט את תסמיני המצוקה הרגשית, למרות שאת אלו נדיר למצוא כיום במרפאות HIV. טיפולים משלימים ניתן לקבל באמצעות הוועד למלחמה באיידס.

הדיכאון הוא מחלה קלינית הנפוצה פי שניים בקרב אנשים החיים עם HIV מאשר באוכלוסייה הכללית. הוא עלול להתפרץ בעקבות מחלה או בעיות חברתיות, אך קורה כי לא ניתן לזהות בבירור את הגורם לו. הוא מאופיין על ידי הימצאותם של רוב או כל התסמינים הבאים, על בסיס יומיומי, במשך שבועות רבים: מצב רוח ירוד; אפתיה; ריכוז נמוך; עצבנות; קשיי שינה; התעוררות מוקדמת או מאוחרת במיוחד; חוסר יכולת להירגע; עלייה או ירידה במשקל; אבדן ההנאה מפעולות רגילות; תחושות של ערך עצמי נמוך; אשמה מוגברת; ומחשבות חוזרות סביב מוות או אובדנות.

אם אובחנתם כסובלים מדיכאון, יתכן והרופא שלכם המליץ שתיטלו תרופות אנטי-דכאוניות, אשר מקלות את תסמיני המחלה על ידי יצירת שינויים כימיים במוח המשפיעים על מצב הרוח וההתנהגות. יתכן ויעברו מספר שבועות עד שתרגישו בהשפעתן, ולחלקן נלוות תופעות לוואי.

למרות שקיימים שלושה מקבצים של תרופות אנטי-דכאוניות (טריסיקליקים, MAOI וSSRI), סביר להניח שתוצע לכם תרופה ממקבץ ה-SSRI, הכולל תרופות כמו Fluoxetine (Prozac), מאחר ותרופות אלו מוכרות כבעלות תופעות לוואי מעטות יחסית וניתן לקחתם יחד עם תרופות אחרות. לעתים רבות מניב השימוש בתרופות אלו בעיות בתחום החשק המיני. אסור שתעשו שימוש בנוגד הדיכאון הטבעי סט. ג'ון'ס וורט אם הנכם נוטלים מעכבי פרוטאז או NNRTI.

משך הזמן שתיטלו את התרופות האנטי-דכאוניות תלוי בנסיבות האישיות שלכם, ולמרות שיתכן ותרגישו בשיפור זמן מועט לאחר תחילת השימוש בהן, מומלץ כי תמשיכו בטיפול למשך שלושה חודשים לפחות אם מדובר בהתפרצות הדיכאון הראשונה שלכם - או זמן רב יותר אם מדובר בתופעה חוזרת.

חרדה

אם החרדה נובעת מבעיות מעשיות, אזי קבלת ייעוץ, דיבור אודות הבעיות או קבלת סיוע נפשי עשויים לסייע בטיפול בה. חרדה המתלווה לדיכאון מטופלת על ידי תרופות אנטי-דכאוניות. אנשים מסוימים מדווחים על הקלה בתסמיניה שהשיגו דרך קבלת עיסויים או טיפולים משלימים אחרים.

תרופות מסוג בנזודיאזפינים, בהן ואליום, נרשמות היום לעתים נדירות כטיפול בחרדה ארוכת-טווח מאחר והן ממכרות. עם זאת, עדיין נעשה בהן שימוש בטיפול בחרדה אקוטית, לתקופות מוגבלות, ללא היווצרותה של תלות ארוכת טווח בהן.

לעתים קרובות, טיפול תרופתי בבעיות נפשיות יעיל יותר כאשר הוא מלווה בשיחות תקופתיות, שמטרתן לאפשר לפרט להבין ולשלוט טוב יותר ברגשותיו. דוגמאות לטיפול נפשי שאינו תרופתי כוללות פסיכותרפיה וטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), כאשר שניהם ניתנים בדרך כלל בסדרת מפגשים קצרה עם פסיכותרפיסט או פסיכולוג.

נובמבר 2005, www.aidsmap.com