תמר, בת 24

הכול התחיל במודעה בעיתון שהשתלבה מצוין עם קצת זמן פנוי.

באופן מוזר אולי, היה נראה לי ממש הגיוני להתנדב בוועד למלחמה באיידס.

ידעתי מעט מאוד על איידס באותה תקופה. הדבר היחיד שידעתי הוא שאפשר למנוע את המחלה הזו.

עם פיסת המידע הזו, הרמתי טלפון ונקבעה פגישה.

הגעתי למשכננו הישן ברחוב גאולה, חדורת אנרגיות לשנות את העולם. התחושה הראשונה שחוויתי הייתה תחושה של מאבק. אני מכורה ידועה למאבקים, שבירת גבולות ואידיאולוגיה.

בדרך כלל, כשעושים משהו באופן קבוע, הוא הופך להיות שגרתי ולמעשה, חלק אינטגראלי מהחיים. במקרה של ההתנדבות בוועד, הסיפוק מורגש על בסיס יומיומי. להאזין לאדם הנמצא במצוקה משום שהוא חושש לשתף את הוריו בעניין נשאותו או משום שהוא חושש להתחיל בטיפול התרופתי. לייעץ לאדם הנמצא בחרדה משום שקיים אתמול בלילה מין לא מוגן, לכוון אותו לקבל טיפול מונע, לעודד אותו להיבדק ולקבל ממנו שיחת תודה יומיים לאחר מכן- כל זה ממלא אותי בכוח ומזכיר לי שיש טעם רב בעשייה.

לדעת שבזכותי יש מי שישן טוב יותר הלילה כי לא היה טעם לחרדותיו או לחילופין, מישהו שלא ישן טוב הלילה אבל מחר בבוקר ילך להיבדק, זה נותן לי משמעות חדשה לחיים. משהו שהוא מעבר לעבודה יומיומית בשכר, מעבר לבילויים, משהו שמרחיב את מעגל החיים שלי מעבר לאני העצמי. וזה כיף גדול.

מאז עברו בערך שלוש שנים. הוועד שינה את פניו, עובדים התחלפו, משברים עברו אך עדיין דבר אחד נשאר – המטרה.

למנוע מהבנאדם הבא להידבק ב HIV ולדאוג שזה שנידבק, יקבל טיפול ויזכה לסביבה תומכת ומקבלת.

אני עדיין מכורה למאבק ויודעת שצריך עוד אנשים שמאמינים שהמאבק הזה הוא חשוב ויותר מכך - הוא אפשרי.

עמוס, בן 29

שבע שנים של שתיקה עברו עלי מיום שנודע לי שאני נשא. שבע שנים שנדמה היה לי שניתן לטאטא הכול מתחת לשטיח, שלא צריך תמיכה או עזרה מקצועית ושאפשר להסתפק ב 2 חברים שיודעים ובהרבה כדורים שצריך לבלוע, אבל לא רק כדורים הייתי צריך לבלוע.

שבע שנים שהייתי צריך לשמוע את המילה '' נגוע'', ''מסכן'' ו'' תיזהרו ממנו – יש לו איידס'' ותמיד, תמיד בהקשרים של נשאים אחרים, ואני לא העזתי לפצות את פי ולמחות.

עד שיום אחד, ללא אזהרה מוקדמת, באה הקריסה הגדולה שלי. בחור שיצאתי איתו שבוע וסיפרתי לו, זרק אותי לכל הרוחות אבל דאג ליידע את כל העולם ובעלו על הסיבה שבגללה וויתר עלי בקלות שכזו.

ביום הזה הבנתי עד כמה קל להתרסק ועד כמה קשה לקום לבד. חברים ניסו לעזור, להקשיב, אבל יש דברים שחברים לא יכולים להבין. חבר אחד הבין מספיק כדי לומר לי : למה שלא תרים טלפון לוועד למלחמה באיידס? הבנתי שבנקודה שאני נמצא בה, זה המקום שיכולים לעזור לי.

לאן הובילה אותי השיחה? להרבה מאוד מסקנות שלא כאן המקום לפרט, אבל המסקנה הפרקטית הכי חשובה הייתה: לא להיות לבד, למצוא אנשים במצבי. והאנשים האלה הם שלימדו אותי שבשביל לשנות דברים בסביבה שאנחנו חיים בה, צריכים להיות ביחד ולנסות להשפיע.

כך מצאתי עצמי תוך מספר שבועות כמתנדב בתחומים שונים. מהר מאוד גיליתי שאני נמשך לתחום ההסברה. סייעתי בארגון דוכני הסברה ובעיצוב חומרי הסברה על מין מוגן ועל היחס לנשאים. פתאום התחלתי להרגיש כוח. דם חדש הזורם בעורקי. לא עוד חוסר הישע אל מול ההערות המרושעות ששמעתי מאנשים שונים בקהילה שאני אמור להשתייך אליה. התחלתי לבטא את דעותיי באמצעות ההסברה. התנדבתי בקו הפתוח וכשפנה אלי נשא שנדחה ע''י מישהו לאחר ששיתף אותו – כבר ידעתי מה לומר לו.

כשפנו אלי אנשים ללא כל ידע על מין מוגן – כבר יכולתי לנער אותם מהבורות שלהם ולצייד אותם בידע חדש.

היום, לאחר שנה של התנדבות בוועד, אני יכול להגיד: אני חיובי חזק.

שי, בן 23

מוזר לי ששואלים אותי את השאלה הזאת : ''למה אתה מתנדב בוועד למלחמה באיידס?'' זה בעיקר מוזר לי כשהומואים שואלים אותי את זה. להם אני עונה : ''למה אתה לא מתנדב בוועד?''...

כשהגעתי לת''א לפני שנה, כמה חודשים אחרי השחרור מהצבא, קפצתי ישר לתוך המים העמוקים : חיי הלילה של העיר הגדולה. לצאת למועדון בכל סוף שבוע זה בגדר חובה אצלי.

בחיי הלילה השתלבתי מהר מאוד ואימצתי את הכללים המקובלים – והמבין יבין. בקונדומים לא ממש התעניינתי. זה היה נראה לי עסק מיותר, משהו שנועד אולי לזיונים בחו''ל או עם גברים מבוגרים ממני.

עד שיום אחד, בעודי מחכה בתור לשירותים במועדון, קלטה עיני בחור שווה שמסתכל עלי.

כשהתא התפנה נכנסתי פנימה ולשמחתי הבחור ניגש אלי לפני שסגרתי. הוא הושיט לי משהו ליד ואמר לי : ''קח, בזה תשתמש
הערב ואת זה תשמור בכיס ותקרא מחר בבוקר, כשתהיה צלול...''

נשארתי לבד בתא קצת מבועס. ביד מצאתי קונדום ובכיס דף נייר כלשהו. קיוויתי שלפחות השאיר לי מספר טלפון. איזה...זה היה עלון שמסביר איך עושים סקס בטוח ואיפה אפשר להיבדק.

למחרת קראתי את העלון.

היו שם כמה שורות שהצליחו לחדור למוחי דרך גלי ההנג- אובר. הייתי מוטרד מאוד, כי כפי שציינתי כבר,לא פעם וויתרתי על קונדום ולא נבדקתי לאיידס.

שבוע לאחר מכן גמלה בי ההחלטה להיבדק. אני חייב להודות בכנות שזו לא הסיבה היחידה שהתקשרתי לוועד...ניחשתם נכון. נדלקתי על הבחור וקיוויתי שאני אפגוש אותו בוועד...

אז רציתם לדעת למה אני מתנדב בוועד?

כן, כי עשיתי סקס לא מוגן. כן כי למזלי לא נדבקתי אבל לשמחתי גם קיבלתי הסבר מצוין איך לא להדבק בעתיד וכן, גם כי רציתי לפגוש את המתנדב ההורס הזה.

אבל מה שחשוב זה לא למה הגעתי לכאן אלא למה אני נשאר כאן, וזה לא בגלל הבחור.

היום אני מוצא את עצמי עושה את אותה עבודת התנדבות שלו ויודע שאולי בזכותי מישהו אחר לא יעשה טעות שתעלה לו מחיר יקר מידי. בדיוק כמו שהוא הציל אותי. היום זה נראה לי משהו שהייתי מצפה מכל הומו לעשות, לפחות למשך תקופה מסוימת בחיים שלו. לתרום לקהילה, לשנות דברים. זו חוכמה מאוד מפוקפקת לקטר כל הזמן ולומר שכולם רק חושבים על התחת שלהם ולא לעשות כלום בנידון.

אז אני כאן כי אני חושב גם על התחת שלך.

למה אתה לא כאן?