טיפול תרופתי ממושך ל-HIV מפחית את הסיכון להתקשות העורקים כליליים

אנשים החיים עם HIV ונוטלים במשך שנים את הטיפול התרופתי המשולב ("הקוקטייל") נמצאים בסיכון נמוך יותר לפתח מחלת לב מאשר אנשים בני גילם שאינם נושאים את הנגיף, כך קובע מחקר אמריקאי חדש שמתפרסם השבוע בכתב העת "AIDS". במחקר מעקב לאומי בארה"ב שעוסק בניטור המידע על המחלה (MACS - US Multicenter AIDS Cohort) השתתפו גברים נשאי HIV וגברים שאינם נשאי HIV. במסגרת המחקר, החוקרים בדקו את היקף הסתיידות העורקים הכליליים בקרב המשתתפים. משקעי סידן בעורקים אלו נמצאו כגורם מגביר סיכון לפיתוח מחלת לב.   

המחקר הראה כי אמנם קיימת נוכחות גבוהה יותר של משקעי סידן בעורקיהם של גברים נשאי HIV בהשוואה לגברים שאינם נושאים את הנגיף, אך כאשר בדקו את היקף ההסתיידות בעורקים, החוקרים גילו כי היא נמוכה יותר בקרב נשאים שנוטלים את הטיפול במשך שנים ביחס לגברים מאותו המוצא ומאותה קבוצת גיל אשר אינם נשאים.

מחקר נוסף שמתפרסם בגיליון זה של כתב העת "AIDS" הראה כי טיפול תרופתי ל-HIV אינו מגביר את הסיכון למחלות כלי הדם, אך ספירה נמוכה של תאי CD4 דווקא כן.

עד היום נערכו מספר מחקרים שבדקו את הסיכון ללקות במחלת לב ולאבד את גמישות העורקים בקרב מטופלים שנוטלים טיפול אנטי-רטרו נגיפי. התוצאות שהניבו מחקרים אלו היו לעתים סותרות, כאשר במרבית המקרים היה קושי להשוותן, בין היתר, בשל העובדה כי מערכי המחקר היו שונים. כמו כן, מוגבלות מחקרים אלו הייתה טמונה בכך שמדובר במחקרי תצפית (כלומר התבססו על נתונים קיימים של תחלואה בעבר ולא הפעילו שום מניפולציה להבטחת אקראיות ולהשוואה בין הקבוצות באופן שינטרל את ההבדלים ביניהן).

מסיבות אלה, החוקרים שאחראיים למחקר הנוכחי, דאגו לתכנן מחקר שיבדוק את שיעורי ההמצאות של הסתיידות בעורקים כליליים. מחקר זה הוא מחקר פרוספקטיבי. כלומר, אינו מבוסס בעיקרו על נתונים קיימים אלא על הנתונים שייאספו החל מרגע תחילת המחקר ועד לסיומו בעתיד. הדבר מאפשר לחוקרים לבצע הערכת סיכונים בקרב משתתפי המחקר לאורך המחקר ובנקודות זמן שונות. יתרון נוסף שמגביר את מהימנותו של מחקר זה ביחס למחקרים שנעשו בעבר הוא בכך שהוא כולל בתוכו גם קבוצה של נשאי HIV וגם קבוצה של אנשים שאינם נשאי HIV.   

במחקר השתתפו 947 בני אדם. כל המשתתפים הם בני 40 ומעלה, ללא היסטוריה של מחלות לב ואינם שוקלים מעל 138 ק"ג. 332 מכלל המשתתפים במחקר אינם נשאי HIV, 84 מהמשתתפים הם נשאי HIV אשר לא נוטלים שום טיפול תרופתי, ו-531 משתתפים חיים עם HIV ונוטלים טיפול תרופתי קבוע ("הקוקטייל"). לבדיקה של הסתיידות העורקים, החוקרים השתמשו בסריקות CT.

בתחילת המחקר, לאחר בחירת המשתתפים, נמצאו הבדלים משמעותיים בגורמי הסיכון למחלות לב בין שלושת הקבוצות, אך באמצעות תכנון מותאם, החוקרים מצאו דרך לנטרל הבדלים אלו בניתוחים הסטטיסטיים של התוצאות.

בסך הכול, בקרב 32% מהמשתתפים נמצאה הסתיידות בעורקים. ישעור זה היה גבוה יותר בקרב משתתפים מבוגרים יותר (כ-44% בקרב גברים מעל גיל 55). בקרב 40% מכלל האנשים שאינם נשאי HIV נמצאו סימנים להסתיידות העורקים בהשוואה ל-48% בקרב האנשים שחיים עם HIV. בקרב נשאים אשר נמצאים בטיפול תרופתי מעל 8 שנים קרוב ל-51% נמצאו סימנים של הסתיידות. 

עם זאת, לאחר שהחוקרים התאימו את ממצאיהם ולקחו בחשבון את גורמי הסיכון של המשתתפים בעת תחילת המחקר, הם מצאו כי בקרב אנשים עם HIV הייתה הצמיחה הנמוכה ביותר בסיכון להסתיידות עורקים. לאחר ההתאמה של הממצאים, נשאי HIV שקיבלו טיפול תרופתי למעלה מ-8 שנים עדיין נשארו הקבוצה שהכי חשופה לסיכון לפתח הסתיידות, אך סיכון זה לא היה מובהק סטטיסטית (כלומר, ייתכן שמדובר בהבדלים מקריים בלבד שלא היינו רואים אם היינו עושים את הניסוי על אוכלוסיה גדולה יותר). בנוסף לכך לאחר שלוקחים בחשבון את גורמי הסיכון האישיים של כל אחד מהמשתתפים כגון מוצא, היסטוריה משפחתית של מחלות לב, רמות כולסטרול והיחס בין הגובה למשקל צמצמו את הסיכון משמעותית.

בהמשך החוקרים בדקו את היצרות העורקים הכליליים. הם מצאו כי שימוש ממושך בטיפול רטרו-אנטי נגיפי קשור באופן עקבי וחד משמעי להופעה נמוכה של הסתיידות העורקים הכליליים. ואכן, רמות ההסתיידות היו נמוכות ב-44% בקרב נשאי HIV שנוטלים טיפול תרופתי למעלה מ-8 שנים בהשוואה לאנשים שאינם נשאים. כאשר החוקרים לקחו בחשבון גם את הגיל והמוצא של המשתתפים, הם מצאו כי הסיכון המותאם להסתיידות של העורקים הכליליים הצטמצם ב-40% בקרב נבדקים שהם נשאי HIV שנוטלים את הטיפול במשך שנה עד 7 שנים.

החוקרים שביצעו את המחקר הנוכחי מתכננים מעקב נוסף על אוכלוסיית המשתתפים בשלוש השנים הקרובות. המטרה של המעקב היא לבדוק האם קצב הסתיידות העורקים, בקרב מטופלים שנוטלים טיפול תרופתי, מואט במהלך השנים. החוקרים מבקשים גם לקבוע גורמי סיכון למקרים חדשים של הסתיידות העורקים הכליליים.