בפסק דין תקדימי, בית המשפט העליון באנגליה החליט לאפשר טיפול רפואי בחינם לכלל התושבים, לרבות מבקשי מקלט מדיני. השופט קבע כי כל "תושב קבוע" באנגליה זכאי להצטרף לשורת מקבלי השירות מה-NHS (מערכת הבריאות הלאומית). "תושב קבוע", לפי הגדרת השופט, הוא כל מחפש מקלט שקיבל אישור כניסה זמני לאנגליה (בין אם האישור ניתן במעבר הגבול ובין אם ניתן מאוחר יותר במשרד ההגירה), לרבות אדם שבקשתו לקבלת אזרחות נדחתה. כל עוד אנשים העונים להגדרה יימצאו על אדמת אנגליה, יהיו זכאים לקבל את כלל שירותי הרפואה שניתנים לאזרחי המדינה.      

התקדים המשפטי נקבע בעקבות דיון בעניינו של פליט פלסטיני שביקש מקלט מדיני באנגליה. הפליט, נשא של מחלת כבד כרונית, פנה לבית החולים לצורך קבלת הטיפול הדרוש לו, אך שם נאמר לו כי אינו זכאי לקבל שירותי רפואה מהמדינה לאור מעמדו הבלתי חוקי. מקרה זה הגיע לבית המשפט העליון בתמיכת ארגוני האיידס.

בעקבות הפסיקה, כל נשא באנגליה יכול לקבל כיום את הטיפול התרופתי. הטיפול יינתן בכל בית חולים או אצל כל רופא כללי באמצעות הצגת טופס מיוחד שמקבל כל שוהה במדינה בעת פנייתו הראשונה לרופא.
פסק הדין כולל בהגדרתו גם אנשים שהגיעו לאנגליה באמצעות ויזה חוקית ואשרת השהייה שלהם פגה אך הם הגישו בקשה לחידושה. אנשים אשר לא הגישו בקשה לחידוש, לעומת זאת, לא יזכו ליהנות משירותי הרפואה. כמוהם, גם מהגרים בלתי מתועדים לחלוטין.

משרד הבריאות האנגלי אמור לערער על הפסיקה. אך מערכת הבריאות כבר הודיעה כי אנשים שיחלו את הטיפול בתקופה זו, ימשיכו לקבל אותו כל עוד יהיו על אדמת המדינה.

למרות הכול, השופט דחה את הטענה כי מדובר בזכות אנושית בסיסית לקבל טיפול ממערכת הבריאות הממלכתית באנגליה. לדבריו כל אפליה בחוק מוצדקת על מנת למנוע "תיירות בריאות", כלומר אנשים שינצלו את הפסיקה ויבואו לאנגליה רק כדי לקבל שירותי רפואה בחינם.

ומה קורה בישראל?

תמונת המצב בישראל שונה לחלוטין ומשקפת מדיניות של הדרה. מהגרי עבודה ופליטים המבקשים מקלט מדיני אינם זוכים בשירותי רפואה מטעם המדינה. מהגרי עבודה בעלי אשרה נאלצים לעבור הליך של חיתום רפואי בחברות הביטוח, וגם לאחר החרגה של מצבים בריאותיים רבים (כגון: אי כיסוי ל-HIV/איידס), הם מקבלים שירותי רפואה מוגבלים מאוד. מהגרי עבודה עם אשרה לא בתוקף וללא ביטוח רפואי יתקבלו בבתי החולים בישראל במקרי חירום בלבד.

קשה במיוחד הוא מצבן של קורבנות סחר אדם. מרבית הנשים שמשתייכות לקבוצה זו אינן מקבלות את הטיפול הרפואי המגיע להן מהמדינה (מכורח אמנה בינלאומית עליה חתומה ישראל).

הוועד למלחמה באיידס מפעיל כיום מערך של חלוקת תרופות מצילות חיים למהגרי עבודה ומספק טיפול תרופתי לקורבנות סחר. המדינה אשר מסרבת להשתתף במימון יוזמות אלה, ממשיכה להתנער מהנושא בתירוץ שיש כבר גוף (הוועד למלחמה באיידס) שדואג לקרבנות הסחר ולכן אין זו חובתה.

ד"ר גדעון הירש, מנכ"ל הוועד למלחמה באיידס: "הפסיקה באנגליה משקפת את חובת המדינה לבריאות כל תושביה.  מלבד נושא זכויות האדם, מדובר בסוגיה שעיקרה דאגה לבריאות הציבור. על אף הסיוע הרב של ארגונים הומאניטאריים, אין המדינה יכולה להמשיך להתנער מהאחריות. על ישראל להסדיר רגולטורית תקנות ודרכים שימנעו "תיירות בריאות" אך אין לעשות זאת על גבם של האנשים החיים כבר בישראל".

ראו גם