קבוצה נוספת היא קבוצת הפליטים הנקלטים בארץ ממדינות כגון רואנדה, חוף השנהב או קונגו מתוקף הסכמים שעליה חתמה מדינת ישראל עם האו"ם. לשתי הקבוצות ביטוח בריאות פרטי, אך הוא לא מכסה הוצאות טיפול ב- HIV/איידס. גם מהגרי עבודה לא חוקיים, בין אם הגיעו לישראל כשהם כבר חיים עם HIV ובין שנדבקו בארץ, לא זכאים לטיפול תרופתי.

פרויקט הסיוע מציע עזרה אישית וחברתית. עיקר הסיוע הוא בטיפול התרופתי, משום שבניגוד לעבר, לחיות היום עם HIV זה לא גזר דין מוות. טיפול תרופתי ממושך מבטיח לחיים עם HIV עוד שנים ארוכות. הטיפול חייב להיות רצוף וללא הפסקות בשל "בעיות מלאי", כדי למנוע מהנגיף לפתח עמידות לתרופה. מחסור זמני בתרופה אחת או יותר, עלול לעלות בחיי אדם משום שטיפול תרופתי לא סדיר מאפשר לנגיף לפתח עמידות לתרופות. התרופות ניתנות למטופל על-ידי רוקח ורק לאחר שהציג מרשם מרופא המרפאה האימונולוגית/זיהומית בבית החולים.

בטיפול במהגרי העבודה שותפים גורמים נוספים כמו: רופאים לזכויות אדם אשר מהווים רופאי משפחה של המטופלים, מציעים עזרה בטיפולים ומספקים להם הפניות לבדיקות דם בבית החולים איכילוב במחיר מוזל. ארגון מסיל"ה אשר עוזר להם בטיפול בבעיותיהם כמהגרי עבודה ועוד.

את התרופות מקבל הוועד ממספר גורמים:

• תרומות של דוגמאות מחברות תרופות, אך לא כל חברות התרופות מוכנות לכך.
  
• תרומות ממרפאות האיידס בבתי החולים, אך ברוב המקרים אין בידן לעזור.
  
• תרומה מקהילת החיים עם HIV/איידס בישראל המקבלים תרופות באמצעות קופות החולים ואינם זקוקים להם כיוון שהפסיקו טיפול ונשארו להם מלאי בבית

סיוע אישי למתן עזרה בקבלת טיפולים ושירותים רפואיים, ניתן ע"י הוועד בליווי פרטני וזוגי, וכן סיוע בסוגיות משפטיות של מעצרים וגירוש.

במישור החברתי עוסק הוועד בהפקה ובהפצה של חומרי הסברה, וכן בהכשרה של "נציגי בריאות" בקרב הקהילות השונות של המהגרים כדי להעלות את המודעות למחלת האיידס, לעודד אותם להיבדק, לשנות דפוסים של התנהגות מינית לא בטוחה ועוד. המטרה היא לעודד את קהילת המהגרים לישראל להיבדק.

הוועד עורך קורס מקדמי בריאות בקרב נציגי הקהילות השונות במטרה להכשירם לשמש כסוכנים להעלאת המודעות לאיידס. בקורס ובפעילויות ההסברה מושם דגש על חשיבות האבחון, על אפשרויות הטיפול ועל הובלת שינוי בדפוסי ההתנהגות המיניים. עיקר המאמצים הופנו השנה להבטחת טיפול רפואי סדיר ועקבי.