מבוא לעקרונות דנוור מאת ד"ר גדעון הירש, מנכ"ל הוועד למלחמה באיידס
לפני למעלה מ-20 שנה, בשנת 1983, כשידענו על איידס אך טרם נתגלה הנגיף עצמו וגם לא הייתה בנמצא "בדיקת איידס". הנגיף התגלה רק ב-1985 ורק לאחר גילוי הנגיף אפשר היה להתחיל בבדיקה לגלוי נוגדנים אליו (בדיקת ה- ELISA המשמשת עד היום).
הרקע, מחלה שכבר נקראה איידס, הורגת הומואים רבים במרכזים העירוניים של ארה"ב, ברור כבר מנתונים אפידמיולוגיים שהמחלה עוברת ביחסי מין אך לא ברור בדיוק איך. קבוצת אקטיביסטים הומואים נפגשה בעיר דנוור שבקולורדו, במהלך ועידה שעסקה בנושאי בריאות של הומואים, וניסחה את העקרונות הבאים העוסקים בזכויות ובאחריות המוטלת על אנשים החיים עם איידס. באותם ימים תוחלת החיים של חולי איידס הייתה שבועות ספורים ולפעמים אפילו ימים מעטים לאחר שאובחנו. האבחנה התבססה על זיהוי זיהום אופורטוניסטי, בעיקר דלקת הריאות PCP, שהייתה גורם המוות השכיח ביותר של חולי איידס באותם ימים.
היה משהו מאוד מהפכני בעקרונות דנוור. זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה שקבוצת חולים עמדה על זכויותיה ודרשה להיות מעורבת בתהליכי קבלת ההחלטות הנוגעות אליה ברמת הקהילה ואף למעלה מזה. העיקרון שעמד בבסיס ההצהרה הוא שכדי להצליח, המאבק במחלה צריך לכלול את האנשים החולים בה כשותפים שווים במאבק. העקרונות גם כוללים סעיף של אחריות לפיו היודעים כי הם חולים ליידע את הפרטנרים שלהם למגע מיני.
העורך והמייסד של הירחון POZ, Sean Strub, נשא דברים ביום האיידס העולמי ב-1 בדצמבר בסן-פרנסיסקו כנגד התרחקות ארגוני האיידס המובילים בארה"ב מפעילות אקטיביסטית והתמקדות בפעילות הממומנת על ידי הממסד וכנגד הרחקת אנשים החיים עם HIV מהנהלות הארגונים הללו. הוא פתח באיזכור עקרונות דנוור ומידת הרלוונטיות שלהם למציאות של היום 22 שנה לאחר שנוסחו.
קריאה זו יפה גם לישראל של היום אך היא צריכה להיות מופנית גם לנשאי HIV עצמם: אם לא תיקחו חלק יותר פעיל במאבק לשמירה על זכויותינו, במאבק לדה-סטיגמטיזציה של המחלה, ובמאבק על רמת הטיפול הרפואי שאנחנו מקבלים - לא יהיה מי שיעשה זאת עבורכם. אי אפשר לצפות שקומץ פעילי הוועד למלחמה באיידס ימשיכו לעד במאבק לטובת החיים עם HIV בישראל ללא תמיכה ממשית וגלויה של נשאים רבים יותר במאבק הזה.
עקרונות דנוור (1983)
אין דרך טובה יותר להמחיש את ההיסטוריה של תנועת ההעצמה העצמית של האנשים החיים עם איידס, מאשר לצטט את העקרונות שנוסחו בדנוור בשנת 1983. הם רלוונטיים ובעלי עוצמה היום בדיוק כפי שהם היו אז. היום מתאים יותר להשתמש בביטוי HIV בכול מקום שמוזכר "איידס" בעקרונות אך כדי שלא לפגוע בנאמנות למקור, הושארה המילה איידס בתרגום.
העקרונות
אנו מגנים ניסיונות לתייג אותנו כ"קורבנות", מונח שמרמז על תבוסה, ורק לעיתים אנחנו "חולים - מטופלים", מונח שמרמז על פסיביות, חוסר אונים ותלות בטיפולם של אחרים. אנו אנשים החיים עם איידס.
המלצות לכל האנשים
1. תמכו בנו, במאבק כנגד אלה שמפטרים אותנו מעבודתנו, מפנים אותנו מבתינו, מסרבים לגעת בנו או מפרידים אותנו מאהובינו, מקהילתנו, מעמיתינו וזאת מאחר והוכחות זמינות אינן תומכות בהשקפה שאיידס יכול להיות מועבר על ידי מגע יומיומי חברתי.
2. אל תהפכו אנשים החיים עם איידס לשעירים לעזאזל, אל תאשימו אותנו במגיפה ואל תעשו הכללות לגבי סגנון החיים שלנו.
המלצות לאנשים החיים עם איידס
1. לארגן כנסים על מנת לבחור את הנציגים שלהם, להתמודד עם התקשורת, לגבש את האג'נדה ולתכנן את האסטרטגיות. 2. להיות מעורבים בכל שלב של קבלת החלטות ובמיוחד לקחת חלק בדירקטוריונים של ארגונים המיועדים לספק שירותים לאנשים החיים עם איידס. 3. לקחת חלק בכל פורום (ועדה, צוות חשיבה...) קהילתי חברתי או פוליטי הקשור לאיידס כמשתתפים שווים לאחרים, ולחלוק את הידע והניסיון שלהם עם שאר החברים בפורום. 4. להמיר התנהגויות מיניות שעלולות לסכן את עצמם או את זולתם בהתנהגות מינית בטוחה יותר. אנו מאמינים כי לאנשים החיים עם איידס יש אחריות אתית ליידע את הפרטנרים הפוטנציאליים שלהם ליחסי מין, לגבי מצבם הבריאותי.
זכויותיהם של אנשים החיים עם איידס
1. הזכות לחיי מין מספקים וחיים רגשיים מספקים, כמו לכל אחד אחר. 2. הזכות לטיפול רפואי איכותי ולשירותי רווחה איכותיים ללא אפליה מכל סוג, לרבות נטייה מינית, מגדר, סטטוס רפואי, מעמד כלכלי או גזע. 3. הזכות להסברים מלאים של כל ההליכים הרפואיים והסיכונים, לבחור או לסרב לאופן הטיפול, לסרב להשתתף במחקר המסכן את הטיפול שלהם ולקבל החלטות מושכלות לגבי החיים שלהם. 4. הזכות לפרטיות, לחיסיון של מסמכים רפואיים, לכבוד האדם, ולבחור את בני הזוג שלהם באשר הם. 5. למות ולחיות! בכבוד.
