______

נשים וסקס: אפשר לדבר על הכל

לרגל יום האישה הבינלאומי, העובדת הסוציאלית שלנו, מור נהרי בטור דעה על נשים, סקס והפחד לדבר על הדברים שבאמת חשובים

הגיע הזמן לשים לזה סוף: על מה אנחנו לא מדברות כשאנחנו מדברות על סקס?

כיום, רובנו כבר יודעות לדקלם את כל המשפטים הנכונים- ברור לכולנו שנשים עושות סקס ואפילו (רחמנא לצלן) נהנות מסקס, שווירוסים לא מבדילים בין גברים לנשים ובין קבוצות אוכלוסייה שונות, שאנחנו כחברה צועדים צעדים גדולים לעבר שוויון מגדרי, אבל כנראה שבשורש העמדות שלנו כחברה, יש עוד עבודה. מסיבות אלה, הנתונים על הדבקה בHIV  בקרב נשים יכולים להפתיע: בשנת 2016 כשליש מההדבקות בHIV  התרחשו בקרב נשים.

כעובדת סוציאלית בוועד למלחמה באיידס, אני יכולה להעיד שהטיפול והליווי בקרב נשים  החיות עם HIV בעל מאפיינים מאוד ייחודיים. החשש (המוצדק) מהסטיגמה, ממה יחשבו עליי, לרוב הרבה יותר גדול ונוכח מרגע קבלת התשובה החיובית ולאורך הטיפול. החששות הנוגעים למציאת זוגיות והקמת משפחה תופסים נתח משמעותי וסוגיות של היריון ולידה עולות לא אחת על הפרק.

לא מעט מהעיסוק מתחיל ונגמר בעובדה שHIV הוא וירוס שמועבר במין. הדיבור על אמצעי מניעה בקרב נשים וגברים הוא מאוד שונה- בקרב גברים ידובר בעיקר על הצורך בשימוש בקונדום ועל האחריות של הגבר לשים קונדום בקיום יחסי מין. לעומת זאת בקרב נשים, עיקר המיקוד יהיה על שימוש בגלולות. הרי החשש הגדול ביותר שיכול להיות עבור אישה שעושה סקס הוא כניסה להריון לא רצוי, והגנה מפני מחלות מין נדחקת הצדה כאילו הייתה לא רלוונטית. אין כמעט דגש על המקום של אישה לדרוש שימוש בקונדום בסקס, אין התייחסות לקושי הטמון בכך, לחשש שמלווה בהתעקשות ברגע כה אינטימי על קונדום, על הטאבו החברתי שגורס שלא ממקומה של אישה להביא עמה קונדום לסקס, על המחירים החברתיים שמשלמות נשים שכן בוחרות להביא עמן קונדום ברגע כה רגיש.

כי בסופו של יום, לא מדובר פה רק בסקס. מדובר בעולם שלם ומורכב יותר. ההתניות החברתיות והחוקים שלמדנו כל חיינו מתנקזות לרגע הזה. פעמים רבות סקס יכול לטמון בתוכו עולם שלם של חוקים ועמדות- אם בתוך האקט, ואם ברמה החברתית מחוצה לו. ובתוך ההקשר הזה, ניתן להבין מדוע נשים משלמות פעמים רבות מחירים חברתיים גדולים בהרבה כשמדובר בהדבקה בHIV.

גם העיסוק הנרחב בהריון וילודה מחזיק בתוכו הרבה סטיגמה. קודם כל, הנחת היסוד שכל אישה שאנו פוגשים מעוניינת באימהות היא בעייתית ופעמים רבות צובעת חלקים נרחבים מהתהליך שתעבור אישה סביב קבלת תשובה חיובית לHIV. לעיתים נראה מצבים שהעיסוק הראשוני של החברה יהיה בנושאים מאוד אינטימיים כמו מציאת זוגיות והבאת ילדים לעולם, מבלי להתייחס לאישה עצמה- לחייה, לתחושותיה, לכאב עמו היא מתמודדת, לקושי שלה עצמה. אנחנו כבר נמצאים היום כחברה במקום שאנחנו יודעים להגיד שתפקידה של אישה אינו רק להקים משפחה ולהביא ילדים, אך נדמה שבאופן כמעט אוטומטי ההתייחסות החברתית עדיין הולכת לשם.

לאורך עבודתי בוועד למלחמה באיידס יצא לי לראות נשים רבות חיוביות לHIV-  נשים מדהימות, חזקות, כל אחת עולם ומלואו, המתמודדות עם קשיים רבים. למרות התפיסה הרווחת, ישבו מולי נשים מכלל המצבים הסוציו אקונומיים, בעלות מקצועות רבים ומגוונים שיכולות להיות כל אחת מהנשים שנמצאות סביבנו- חברותינו לספסל הלימודים, קולגות שלנו, שכנות שלנו. נשים שלא עשו שום דבר שיש מה לחוש בושה לגביו. נשים שפשוט הסטטיסטיקה נפלה לרעתן.  השנה הייתה הפעם הראשונה שאישה חיובית לHIV הסכימה להיחשף  עם סיפורה האישי ולהרצות על החוויה האישית שלה בפנים גלויות וללא מעטה האנונימיות. התיוג החברתי והשיוך שלו להתנהגות מינית מופקרת, חוסר אחריות או קלילות דעת לעיתים קשה מנשוא עד כדי כך שנשים רבות מעדיפות את המחיר הגבוה שגובה הסוד מחייהן, על פני המחיר שבחשיפה.

זה התפקיד הכל כך אקטואלי של יום האישה כיום בחיינו בשנת 2018- לציין ולחגוג את כל ההישגים שהגענו אליהם, לעיתים בדם ויזע, אך גם להצביע על המקומות שמוטל עלינו להשתפר בהם. לראות את כל המקומות שבהם אנחנו ואחיותינו עוד לא הצלחנו להשיג שוויון מלא, לסמן אותם ולהעלות אותם למודעות- גם למודעות שלנו וגם למודעות של החברה. זה ברור לכולנו, תהליכים למען שוויון זכויות לא נגמרו. עוד לא ניתן לנוח על זרי הדפנה. אבל המוכנות שלנו לשבת ולעסוק בסוגיות הנוגעות לנשים היא המפתח להתקדמות קדימה.

יום אישה שמח ופורה לכולנו.